הרזייה ואכילה רגשית

אתם וודאי מכירים את התחושה של "בא לי לאכול משהו"
אתם מחליטים להתחיל בתוכנית הרזייה, אתם מצליחים לעמוד מספר ימים בתפריט הדיאטה שנקבע לכם.
אתם אפילו מרגישים שכמות המזון בתפריט הדיאטה שלכם היא מספקת, אבל בכל זאת אתם מרגישים תחושה של "בא לי לאכול משהו", "לכרסם משהו".
אתם לא רעבים אך בכל זאת בא לכם לאכול, משטר ההרזיה שלכם בסכנה ואתם כועסים על עצמכם כי אתם לא עומדים בפיתוי.

אז ממה נובע הדחף לאכול אפילו כאשר אנו לא רעבים?
יש כאלו שיכנו תחושה זו בשם "אכילה רגשית"
אבל אולי לתחושה זו יש הסבר פיזיולוגי?

אכילה נובעת מצורך פיזיולוגי או נפשי?

מחקר חדש אשר פורסם במאי 2008 ב Cell Metabolism חושף ממצאים חדשים.
המחקר מראה כי ההורמון גרלין ( ghrelin) המשפיע על תחושת התיאבון, גורם לכך שהמזון יראה טעים יותר ומפתה יותר באמצעות הפעלת מרכזי תגמול במוח.

אכילה ממכרת

במחקר נעשה שימוש בטכניקות מיפוי מוח ונמצא כי ההורמון (גרלין – ghrelin) משפיע על מרכזים במוח, שחוקרים מייחסים להם פעילות מוגברת במיוחד, במצבי התמכרות לסמים.
השפעת הפעילות במרכזים אלו גורמת לאדם לאכול גם כאשר אין הוא מצוי במחסור מבחינה תזונתית.

אכילה רגשית נובעת מדחף פיזיולוגי

במשך שנים אנשים נהגו לחשוב כי אכילה נובעת מתחושת רעב הנובעת מצורך במזון (ואכילה ללא תחושת רעב כונתה "אכילה רגשית"), אבל כעת אומרים החוקרים "מצאנו כי מערכת פיזיולוגית בגוף האדם מייצרת דחף לאכילה שאיננו קשור לרעב הנובע ממחסור במזון".

אכילה – תוצר אבולוציוני

ההסבר התיאורטי של החוקרים לתופעה הוא כדלקמן:
בעבר, אכילה הייתה כרוכה בהשגת מזון ואילו השגת מזון הייתה כרוכה בסיכון של חשיפה בפני טורפים פוטנציאלים.
לכן היה צורך במנגנון פיזיולוגי שיכריח את בעל החיים (ואת האדם) לקום ולחפש מזון על אף הסיכון שכרוך בכך.
הדרך שבה המנגנון הזה עובד היא ע"י השפעה על מרכזי עונג במוח כך שהאדם ירגיש צורך להתגבר על הסיכון ויצא לחפש מזון.
לכן כאשר אתם רעבים המזון נראה לכם טעים יותר.

המחקר

המחקר בוצע על 20 גברים בריאים.
לנבדקים הוצגו תמונות של מזון ותמונות שלא קשורות למזון, תוך כדי הצגת התמונות בוצעה בדיקת MRI על מנת לבדוק פעילות מוחית, ולאחר הצגת התמונות ענו הנבדקים על שאלות לגביי תחושת הרעב ומצב רוחם.
הנבדקים נבדקו זמן מה לאחר ארוחת בוקר סטנדרטית, כך שלא היו רעבים או מלאים באופן מיוחד.
לאחר תצוגת התמונות הראשונה, ל12 מהנבדקים הוזרק ההורמון גרלין (ghrelin) ולשמונת הנבדקים האחרים לא הוזרק ההורמון.
לאחר בדיקת דם בה נמדדה רמת ההורמון בדם, נערכה תצוגת תמונות נוספת (תמונות שונות). החוקרים מצאו (על פי השאלון) כי הנבדקים שקיבלו את ההורמון, חשו תחושת רעב בעוצמה גבוהה יותר באופן משמעותי מאשר הנבדקים שלא קיבלו את ההורמון ובנוסף לא נמצאה אצלם פעילות מוחית מוגברת.
בנוסף נמצא גם כי הנבדקים שקיבלו את ההורמון הראו פעילות מוחית מוגברת של מרכזי תגמול במוח כאשר הוצגו בפניהם תמונות של מזון , לעומת זאת לא נמצאה פעילות יוצאת דופן כאשר הוצגו תמונות שלא קשורות למזון.
קבוצת הביקורת של הנבדקים שלא קיבלו את ההורמון, לא חשו בתחושת רעב מוגברת כאשר הוצגו בפניהם תמונות המזון.

החוקרים מציינים כי יתכן וממצאים אלו יובילו לדרך טיפול תרופתית חדשה לצרכי הרזייה, ע"י שיבוש פעולת ההורמון gherline.

הרזייה באמצעות טיפול תרופתי?

במחקר אחר אשר בוצע על עכברים הצליחו למנוע אקטיבציה של אנזים במוח (CaMKK2) וע"י כך להפסיק את הזרימה הנורמלית של ההורמון gherline.
הפסקת זרימת ההורמון gherline מנעה אקטיבציה של אנזים אחר (AMPK) שמפעיל את תחושת התיאבון.
ממצאים אלו אומרים החוקרים, הם פתח ליצירת תרופות לדיכוי התיאבון.

הנקודות העיקריות בכתבה

מחקר זה מציג הסבר פיזיולוגי חדשני לבעיית ההשמנה.
על פי המחקר, השמנה נובעת בין היתר משום שאנו בעלי מנגנון פיזיולוגי המצווה עלינו לאכול לצורך הישרדותנו, אך כיום אנו חיים בסביבה נוחה ומפנקת ואין לנו צורך לבזבז אנרגיה על מנת להשיג מזון.
הצורך לאכול הוא צורך פיזיולוגי, בעל סממנים של התמכרות פיזית.

לחצו על הקישורים למידע נוסף בנושאי דיאטה ובניית תפריטי דיאטה